<h1>אבודרהם סדר ראש חודש</h1>
<h2>דף י:</h2>
שחרית נכנסין לבית הכנסת, ומסדרים הברכות, וקורין הזמירות, ומתפללים תפילת שחרית, כשאר הימים, ומוסיפין בעבודה יעלה ויבא, וחוזר שליח צבור התפילה, ואין נופלין על פניהם, וכבר פירשנו הטעם, בענין תפילת ערב שבת, וקורין את ההלל בדילוג, ומברכין לפניו לקרא את ההלל, דגרסינן במסכת ערכין (י' ע"א) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את ההלל, ואלו הן, שמונת ימי חנוכה, ויום טוב ראשון של פסח, ויום טוב של עצרת, ושמונת ימי החג, ובגולה עשרים ואחד, שמונת ימי חנוכה, ושני ימים טובים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת, ותשעת ימי החג. ובירושלמי דסוכה (פ"ד ה"ה) אמרינן, בשמונה עשר יום ולילה אחד גומרים את ההלל, ומונה בליל פסח ויומו, ובגולה כ"א יום, ושתי לילות של פסח, והכי איתא בתוספתא דסוכה, ובמסכת סופרים. ובכל יום מאלו הימים מברכים לגמור את ההלל, בין יחיד בין צבור. ובהלל של ראש חודש יש מחלוקת בין המפרשים. הרמב"ם ז"ל כתב בקריאת ההלל בראשי חדשים היה מנהג, ואינה מצוה, ומנהג זה בצבור. לפיכך קורין בדילוג, ואין מברכין עליו, שאין מברכין על המנהג, ויחיד לא יקרא כלל, ואם התחיל יקרא בדילוג, כדרך שקורין בצבור. וכן בשאר ימי הפסח קורין בדילוג, כדרך שקורין בראשי חדשים, וכן כתב רש"י. והריא"ף כתב שהיחיד אינו מברך עליו, אבל צבור מברכין, וקורין בדילוג, דרב איקלע לבבל (תענית כ"ח ע"ב), חזינהו דקא קאמרו הלל בראש חודש סבר לאפסקינהו כיון דחזא דקא מדלגא דלוגי אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם. תנא יחיד לא יתחיל, ואם התחיל גומר, הלכך אי בעי יחיד למקרי הלל בראש חודש קרי לה בלא ברכה, עד כאן. ורבינו תם כתב שאפילו יחיד מברך עליו. והביא ראיות לדבריו. וכן כתבו התוספות, ולזה הסכים הרא"ש. וכיצד מדלגין, מתחילין מתחילת ההלל עד חלמיש למעינו מים, ומדלגין לא לנו, ואומר ה' זכרנו יברך. ומדלגין אהבתי כי ישמע ה'. ואומר מה אשיב לה', עד סוף ההלל. ימים שגומרין בהן את ההלל רשאי לפסוק, כדין קריאת שמע בין הפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם, ובאמצע הפרק שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד. וימים שאין גומרים בהם את ההלל אפילו באמצע הפרק פוסק, כדין בין הפרקים של קריאת שמע. ואם תאמר, כיון שהיחיד אין מברך עליו בימים שאין גומרין, מה הפסק שייך בו, ליהוי כאדם שקורא בספר תהלים. ויש לומר דהפסקה שיכא בו לאדם שקורא בו בצבור, שמברכין עליו. ואלו הן הפרקים, הללויה הללו עבדי ה', בצאת ישראל ממצרים, לא לנו, אהבתי, הללו את ה' כל גוים, מן המיצר. והחכם רבי דוד קמחי ז"ל כתב מן המיצר אינו תחילת המזמור, אלא תחילת המזמור הוא מהודו לה' כי טוב, שהוא קודם מן המיצר.
ולאחר קריאת הלל מברכין ברכה זו, יהללוך ה' אלהינו על כל מעשיך. על שם (תהלים קמ"ה, י') יודוך ה' כל מעשיך. ולכן אמר אחר כך יודו, ומה שהתחיל יהללוך, על שם שגמר ההלל. וברכה זו אינה פותחת בברוך, מפני שהיא סמוכה לברכה שלפני ההלל. והלל לא הוי הפסק. ויש אומרים שאינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת הודאה, כברכת הגשמים, דאמרינן מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה וגו'. ואינה פותחת בברוך. וחסידיך על שם (שם) וחסידיך יברכוכה. וצדיקים עושי רצונך על שם (שם ק"ג, כ"א) משרתיו עושי רצונו. כולם עמך בית ישראל ברינה יודו ויברכו על שם (נחמיה ט', ה') ויברכו שם כבודך. וישבחו ויפארו, כבר זכרנום למעלה. לזכר מלכותך, על שם (תהלים קמ"ה, ז') זכר רב טובך יביעו, ועל שם (שם שם, י"א) כבוד מלכותך יאמרו. כי לך טוב להודות ולשמך נעים לזמר, על שם (שם צ"ב, ב') טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, ואמר נעים לזמר, על שם (שם קל"ה, ג') זמרו לשמו כי נעים. ומעולם עד עולם אתה אל, ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות, כבר זכרנו זה למעלה, ואחר כך אומר שליח צבור קדיש תתקבל, ואומר אתה הראית לדעת, עד ורעם ונשאם עד העולם.
למנחה מתפללין כשאר הימים, ומוסיפין בעבודה יעלה ויבא, ואין נופלין על פניהם. אמרינן בפרק אין בערכין (י' ע"ב) ראש חודש אינו אסור בעשיית מלאכה. והנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בו. והכי איתא בירושלמי בפרק מקום שנהגו, (ה"א) דנהיגי דלא למעיבד עבידתא בריש ירחא מנהגא. כלומר מנהג הוא. ויש להן להתנהג כן. שזהו המנהג מצאנו אותו בנביאים, שנאמר (שמואל א כ', י"ט) אשר נסתרת שם ביום המעשה, ותרגם יונתן ביומא דחולא, שמשמע שיום ראש חודש שהיו עומדים בו לא היה יום המעשה כל כך כמו שאר הימים, שהנשים לא היו עושות בו מעשה. ואמרינן בפרקי דרבי אליעזר (פמ"ה) ויאמר אליהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם (שמות ל"ב, ב') ושמעו הנשים, ולא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להם מה אתם רוצים לעשות פסל ומסכה שאין בו כח להציל, ונתן הקדוש ברוך הוא להן שכרן בעולם הזה ובעולם הבא, בעולם הזה, שהן משמרות ראשי חדשים יותר מהאנשים, ובעולם הבא, שהן עתידות להתחדש בראשי חדשים. מכאן סמך לנשים שלא לעשות מלאכה בראשי חדשים. ובמדרש אומר, על שם שנזדרזו הנשים לנדבת המשכן, שנאמר (שם ל"ה, כ"ב) ויבואו האנשים על הנשים והוקם באחד בניסן, ולא רצו להביא נזמיהן לעגל, נתן להם שכרן, שהן משמרות ראשי חדשים. ומצאתי כתוב בשם הרב רבי יהודה בן הרא"ש ז"ל טעם לדבר, לפי שהמועדים נתקנו כנגד האבות, פסח כנגד אברהם, שכתוב בו (בראשית י"ח, ו') לושי ועשי עוגות, ובפסח היה. שבועות כנגד יצחק, שתקיעת מתן תורה היתה בשופר מאילו של יצחק. סוכות כנגד יעקב, שנאמר בו (שם ל"ג, י"ז) ולמקנהו עשה סוכות. ושנים עשר ראשי חדשי השנה, שגם הם נקראים מועדים, כנגד שנים עשר שבטים, וכשחטאו בעגל נטלו מהם, והניחום לנשים, זכר שלא היו באותו חטא.
